<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן צ"ה</h1>
<h2>דף מט.</h2>
והיכא דנפל מן הגג או אכלו ארי ביום ל', משמע בפרק החולץ מדברי רבי יצחק ז"ל דחייב להתאבל עליו, דגרסינן התם מת ביום ל' ונתקדשה אם אשת ישראל חולצת, פירוש חולצת לחומרא כיון דלא פסלינן לה על המקדש בחליצה ואם אשת כהן היא אינה חולצת, ומפרש התם טעמא כיון דלא אפשר, עבדינן כרבנן דפליגי עליה דרשב"ג ואפילו לקולא, ופירש ר"י וזה לשונו ברוב ספרים גרסינן בסוף פרק רבי אליעזר דמילה (שבת קל"ו א') מת ביום ל', וכן גורס שם רבינו שלמה וגם ר"ח גורס כן, ונראה דגרסינן תוך ל' שהרי בפרק יש בכור (בכורות מ"ט א') אמרי רבנן יום ל' כיום שלפניו ור' עקיבא משוי ליה ספיקא ותרוויהו כרשב"ג ודלא כרבנן, אלמא פליגי רשב"ג ורבנן אף ביום ל' וכיון דהכי הוא מה לי תוך ל' ומה לי יום ל', וגם בשאלתות פרשת וירא גורסין תוך ל', מיהו בהלכות גדולות כתוב דביום ל' אפילו פיהק ומת חי הוא לרבנן, דדוקא בתוך ל' הוא דאמרי רבנן במסכת שבת (שם) פיהק ומת ד"ה מת הוא, משמע דגרסינן ביום ל' שאם לא היו גורסין שם יום ל' מאין היה להם חילוק זה, אלא נראה דגרסינן יום ל' ומפרש מת ביום ל' כמשמעו פיהק ומת וחשיב פיהק ומת ביום ל' חי, כיון שחי כל כך כנפל מן הגג תוך ל' דמי, ועוד יש לקיים הגירסא דמת ביום ל' בנפל מן הגג ואכלו הארי, ויום ל' דוקא הוא דסמכינן אדרבנן, ושמא אף לענין אבילות היה חשוב בר קיימא עכ"ל.
והא דאמרינן הא לא שהה ספיקא הוי, היינו דוקא היכא דמספקא ליה אי כלו לו חדשיו אבל אי קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו אפילו בן יום אחד מתאבל עליו כדאיתא בסוף פרק ר' אליעזר דמילה ובפרק יוצא דופן (נדה מ"ד ב'). כתב רבינו שלמה בתשובותיו דאפילו אם היה ט' חדשים מיום טבילתה תלינן דילמא סמוך לווסתה נתעברה אי נמי שינתה וסתה והוי ספק, ואם נולדו תאומים דקיי"ל (שם כ"ז א') דטיפה אחת היתה ונתחלקת לשנים ומת האחד בתוך ל' והשני חי לאחר ל', לא אמרינן כיון דהשני אינו נפל גם אותו שמת בודאי כלו לו חדשיו ואינו נפל ויתאבלו עליו, הא לא אמרינן דאיכא למיתלי שחצי הטיפה נקלטה לאלתר והיא נגמרה לפני מלאת הלידה וחצי הטיפה השנית לא נקלטה עד יום ב' או ג' ואותו הולד החי נולד בתחילת חודש תשיעי והמת נולד לח' חדשים, סוף דבר באשה שבעלה עמה לא משכחת לה קים לן בגויה שכלו לו חדשיו דדילמא אישתהויי אישתהי ולא נתעברה עכשיו אלא מביאות אחרות, אלא אם בא עליה פעם אחת והלך וילדה לט' חדשים מאותה ביאה הוא ודאי כלו לו חדשיו, וכן פירש רבינו שלמה ז"ל פרק ר' אליעזר דמילה (שבת שם) שלא שימשה כל ימי עיבורה, ויש להסתפק היכא דבא עליה סמוך לטבילתה ובא עליה כמו כן סמוך לוסתה וילדה תאומים בחצי חודש תשיעי לטבילתה ומת אחד מהן מיד אחר הלידה והשני חי ויצא מתורת נפל ביום ל"א כדאיתא בפרק יש בכור (בכורות מ"ט א') הכל מודים לענין אבילות דיום ל' כיום שלפניו דמי, דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל, וא"כ אינו יוצא מתורת נפל עד יום ל"א, והשתא ע"כ נתעברה סמוך לטבילתה דאי סמוך לווסתה בר תמניא הוי ומי קא חיי, וכיון דהאי בר קיימא השני נמי היה בר קיימא דאפילו אמרת זה נקלט מיד והשני נקלט אחר ג' ימים, אכתי בר קיימא הוי דיולדת לט' יולדת למקוטעין קיי"ל, וא"כ יתאבל עליו עתה או דילמא כיון דהשתא כבר עברו ל' יום הו"ל כמו שמועה רחוקה או דילמא לא דמי לשמועה רחוקה דהתם לא ידע שמת לו מת כלל אבל הכא דידע, מיתלא תלי וקאי עד שיודע ספיקו, וכל מה שכתבתי היינו לפירוש ר"ת שפירש שאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת נפלים, אבל לפירוש רבינו שלמה דחוזרת ומתעברת נפלים אין הולד החי מוכיח על השני דדילמא מן החי נתעברה סמוך לטבילתה וחזרה ונתעברה מן השני סמוך לווסתה והוי נפל, וגם לפירוש ר"ת נראה דכל כה"ג הוי כשמועה רחוקה, ועוד כיון דפלוגתא דתנאי הוא אי יולדת לט' יולדת למקוטעין אי לא, א"כ בבירור אינו מצוי כלל שתלד בחצי חודש תשיעי היכא שלא בא עליה אלא פעם אחת, שאם היה מצוי במאי פליגי ניחזי אנן, וא"כ אין לחוש כולי האי כי דבר שאינו מצוי כלל שאלתי.
